עמוד הבית  צרו קשר  הוסף למועדפים  מפת האתר
חיפוש מהיר:
באתר בקטלוג
  חפש     חיפוש מתקדם  
מי אנחנו
הצוות
החנות
לוח מודעות
ביטוח נסיעות
קטלוג וירטואלי
מבצעים
מועדון לקוחות
הטבות בבתי עסק
הרצאות
פעילויות למען הקהילה
שאלות נפוצות
קישורים
ממליצים
עודפים ויד שניה
רשימת ציוד
סיפורי דרך
מסלול - סיפורי דרך
מיקומך באתר:   עמוד הבית > סיפורי דרך > דרום אמריקה > פרו > סנטה-קרוז וטיפוס קרח הואראז (3)
סנטה-קרוז וטיפוס קרח הואראז (3)
כותב: רויטל ויובל

הנסיעה להוואראז

יש כמה חברות שמוציאות אוטובוסי תיירים עם שירותים: Cial הכי מפורסמת, Novil ו- Cavesa.

אנחנו נסענו ב-Cavese בהמלצת שמואל מבית בסבבה, שהיו מצוינים: באו ויצאו בזמן, הרבה מקום לרגליים, האוטובוס היה מחומם וכלל שירותים שנוקו במהלך הנסיעה. 2 אנשים פיקחו על מספור התיקים כך שהמספר שהוצמד לתיק-הוצמד גם לכרטיס הנסיעה מה שמביא לכך שרק בעל הכרטיס/תיק יכול לקבלו חזרה (מקטין סיכויים לגניבות...).

התענוג היה אמור לעלות 40 סול, אבל היו בחירות, וכשיש בחירות מחיר התחבורה הציבורית עולה... (ועלה לנו 50 סול...).

פיצינו על כך בדרך חזרה ללימה שעלה לנו רק 20 סול...

נרדמנו כשהתיקים צמודים אלינו, מכוסים בשמיכת פליז, ולקראת 06:00 בבוקר הגענו להוואראז.

 

הוואראז

יש משהוא מלא בקסם בעיירות האנדיות : ריח של עשן מכוניות מעורב בריח של תבשיל רחוב מטוגן מתערבבים עם קולות המולת השוק, נביחות כלבים ונופים של הרים צחיחים כמעט לגמרי הנגמרים בפסגות מושלגות.

בוקר טוב הוואראז. הגענו. 06:00 בבוקר,  15 oC ואנחנו כבר יודעים בדיוק לאן אנחנו רוצים ללכת – El Tambu , הוספדחה שקראנו עליו הרבה המלצות.

 

    

 

איש פרואני טוב לב מוביל אותנו בסמטאות הבוקר היישר אל המקום המקסים הזה.

רכילות מקומית יודעת לספר שפעם אמא של אנדרס מקזה-חיימס ניהלה את el-tambu אבל היום היא כבר נסעה לספרד, ומנהלת את המקום אישה מסבירת פנים דוברת אנגלית די טובה עם כמה מילים בעברית.

המקום מכיל חדרים עם רצפת עץ, מיטות רחבות, שירותים נקיים, מקלחת עם מים חמים כל הזמן. ישנה חצר פנימית נעימה וכפרית עם שולחנות וכסאות עץ , פינת אינטרנט חינם, חדר מועדון/BAR עם סרטים חינם, ומטבח עם כלים חופשי לשימוש- ובלבד שתשאירו נקי ומסודר.

המקום קרוב (2 דק') הליכה מהשוק כך שניתן לקפוץ לשוק לקנות אוכל או מים ומה שחסר.

את יומנו הראשון בהוואראז העברנו בהסתגלות קשה לגובה. אני הרגשתי מסוחררת עד שיכורה עם כאב ראש חזק, יובל התחיל להרגיש כך בצהריים.

החלטנו להעביר את הזמן בשוטטות בעיר כדי להכיר אותה ובין היתר קפצנו לאנדם-קינגדום (סוכנות מעולה לטרקים שקיבלנו עלייה המון המלצות) כדי לברר איך הולך כאן כל העניין הזה של רישום לטרקים.

 

   

 

יש כמה תכונות משותפות לפרואנים ולישראלים – התכונה הכי בולטת היא התנהלות סביב האוכל. הרחובות מלאים בדוכני אוכל : פירות, בשר, ממתקים, המחירים הם המלצה ותלוי איך שאתם נראים – כמה שיותר תיירותיים – יבקשו יותר כסף (זו הסיבה כנראה שמתיירים אירופאים מלוקקים עם ביגוד חדש ותואם לגרביים מבקשים יותר כסף מאשר מישראלים שנראים כאילו חזרו מחודש מילואים עם אבק וזקן...)

 

טיול סוסים ב- Yungar

כדי להתרגל לגובה אחרי יום בהוואראז (גובה 3100) לא ניתן לעשות את כל הלגונות הגבוהות והקשות (לגונה 69 בגובה 4500 למשל זה טירוף אמיתי ותחזרו משם ממוטטים!) לכן החלטנו להתחיל סולידי עם טיול סוסים של 4 שעות דרך אנדם-קינגדום.

הגענו ל-Yungar דרך מונית שהוזמנה עבורנו במיוחד, בדרך עצרו אותנו שוטרים מושחתים וביקשו מנהג המונית שלנו "קומישן" כי יש לו תיירים במונית... והוא, כבר היו לו מטבעות מוכנות בתא מטבעות בצד ההגה...

כל אחד קיבל סוס חמורי למדי, ל-4 שעות שחלקן בעלייה וחלקן בירידה דרך נופים הררים יפים. וזהו. לא איזה טרק סוסים, לא "שוס" אדיר אלא סתם, להעביר יום בגובה כדי להתרגל אבל לא להישאר בחדר.

 

     

 

בדרך חזרה, שוב-כי זה אנחנו... המונית כמעט התהפכה בסיבוב בגלל פנצ'ר, בהמשך חמקנו מעוד שוטר מושחת, ואז הסתבר לנו שהנהג החליט במקום לנסוע חזרה להואראז – לנסוע אל הכפר שלו לאסוף עוד נוסע... פרט שולי שהמונית כבר היתה מלאה...והוא אסף נוסע, מנהל מסעדה, עם 4 דליים מלאים ברגליים של תרנגולות.– איך מכניסים פיל למקרר? – הוא התיישב במקומו של יובל-מקדימה, ויובל התיישב עלי... עד הוואראז. והובטח לנו ארוחה חינם במסעדה שלו, מה שלא חשבנו לממש, אני בכלל צמחונית ולא ראיתי את עצמי אוכלת את הרגלי תרנגולות שעמדו מאחורי בתא מטען...

במקום זה הלכנו לאכול במסעדה מעולה – Chifa Jim Hum ברחוב הראשי (ימינה מהאנדם-קינגדום, מספר 643). מסעדה מעולה עם מנות ענקיות שלא הצלחנו לסיים, (מרק 3.5 סול, אורז עם ירקות 4.5 סול) היא מעט יקרה לאזור כי בצהרים אפשר לאכול עסקיות בכל מני מקומות של מקומיים שמקבלי מרק + צלחת אורז עם תפוחי אדמה ועוף ושתייה ב - 3.5 סול...

 

                                          

 

טרק ה- Santa Cruz

חשבנו שאם אנחנו כבר יומיים בגובה 3100, ואם בטרקים שמים את המוצ'ילה הגדולה על חמור...אז אולי נעשה איזה טרק הכנה לוואי-ואש שלמעשה בשבילו עלינו להוואראז.

החלטנו לצאת לסנטה-קרוז שאמרו לנו שהוא הכנה מצוינת להסתגלות לגובה. יצאנו דרך אנדם-קינגדום 13 ישראלים וצרפתי אחד באוטובוס פרטי לנסיעה של 3 שעות עד תחילת הטרק.

ובשיטת המקל והגזר – כשהגענו קיבלנו שקית עם פירות וממתקים לדרך, אבל גם נאלצנו לשלם 5 סול כניסה לשמורה.

זה משהוא חדש בפרו – כמו פרוטקשן בכניסות ויציאות משמורות שאף אחד לא מזהיר אתכם מראש וצריך להיות מודעים לכך שלכל מחיר של טרק בכל מקום יש להוסיף את מחיר הפרוטקשן של כניסה ויציאה מהשמורות  - ולהביא את הכסף במזומן לטרק...

 

                  

 

... ואז התחלנו לעלות...ולעלות...בהתחלה עוד הייתה שמש והבטיחו לנו שזו סה"כ עלייה של שעתיים ואז ירידה, אז היינו אופטימים. בהמשך התחילה רוח קרה מצליפה והעלייה המשיכה כ-5 שעות עד למאהל (ללא ירידה...).

הנוף היה מדהים – נהר וצמחייה מעניינת של ברומליות על ענפי עצים, הרים אדירים סביבנו...וקר!

בשלב מסוים כשנגמר לי לגמרי האוויר, התיישבנו להפסקת קפה, חשבנו שהעלייה לא תיגמר לעולם והסתבר שהינו כבר 10 דקות מהמחנה! ברגע שראיתי מרחוק שבשבת רוח ואוהלים התחלתי לרוץ בהתלהבות – ריצה שהחזיקה מעמד 4 צעדים, בכל זאת גובה 3780 פה...

המחנה הוקם באמצעו של וואדי המשקיף אל הרים איתנים ונהר שוצף. האוהלים הוקמו במדרגת גובה אחת מעל הנהר וארוחת הערב הייתה בתהליכי בישול ואנחנו ניצלנו את הזמן למשחק TAKI (תודה לדנה!) ובדיוק כאשר הצרפתי היחיד בקבוצה ניצח את כל הישראלים – האוכל היה מוכן (אוכל מצוין: מרק, אורז, תפו"א, עוף/סויה לצמחונים כמוני).

אחרי האוכל כולם עשו מדורה ואנחנו פרשנו לשנת לילה באוהל מצוין עם שקי-שינה מעולים ותסמינים של מחלת גבהים (כאב ראש ובחילות).

וכאן טיפ שקיבלנו מחברים –מטיילים מומחים עזר מאד: בגובה ובקור הזה שבמילא החמורים סוחבים את הציוד שכרנו עוד שק-שינה והכנסנו בתוכו את השק-שינה שלנו- ואז הובטח לנו לילה חם! ונעים.

 

                 

 

היום השני -

מטפסים 500 מטר ועולים מ-3700 מטר ל-4200 מטר זה הכל. רק שזה לוקח את כל היום.

העלייה מתונה יותר מאתמול וההליכה בכמעט מישור שנפתח לעמק רחב ידיים שבאמצעו אגם-ספק ביצה וצמחי מים שאנחנו צועדים בשוליו.

מסביב מתנשאים הרים אדירים שראשם מכוסה שלג וגובהם עובר את ה-5000 מטר...לפחות היום, בגובה הזה – אין יתושים! ... אבל יש גשם.

הוצאנו את הכיסוי גשם של התיקים והמשכנו ללכת בגשם טורדני כמעט כל היום עד לנקודה בה התפצלו דרכינו – הבנים מלאי האגו הגברי לכבוש את העולם עלו בעלייה תלולה לרכס גבוה כדי לראות לגונה קפואה ונוף, ואנו, הבנות, המשכנו בשביל שאמור היה להיות יותר קל ועלה וטיפס אל הרכס ממול לגובה של 4200 מטר...אל המחנה.

הנוף שנשקף מהשביל היה מדהים – כל העמק והלגונה שצעדנו כל היום סביבה וההרים שסוגרים על העמק מסביב – כל זה היה פרוש לפנינו עד האופק. גם הגשם פסק ונתן לנו את האפשרות להתייבש מעט ולהמשיך אל המחנה.

האוהלים הוקמו, שוב, במקום של פעם בחיים – המשקיף אל הרי שלג אימתניים, בצד נחל שזורם ברוגע ופרות מסתובבות בעמק. עכשיו מחכים לבנים שירדו מההר כדי שנוכל להתחיל לאכול ארוחת ערב.
עד כה ה-6.6.06 עבר בנעימים. הינו צריכים להיות 13 במספר... ממש סרט של היצ'קוק... אבל הצרפתי הציל אותנו ל-14.

 

                                    

 

היום השלישי –

היום עולים לפס. בוקר טוב אל מול זריחת אש שנראית כמו הר געש על הרים מושלגים, ועננות בוקר שנכנסת אל העמק כמו ה"לא כלום שרודף אחריך!" (מה'סיפור שאינו נגמר') ומאיימת להבריח אותנו אל ההר למעלה...

אחרי ארוחת בוקר של לחם, ריבה, חמאה, גבינה צהובה, ביצה ותה חם והמון הכנה נפשית – התחלנו בטיפוס איטי אל עבר -4700 מטר שבקצה הפס.

ההרים המושלגים שאמש היו תפאורת הרקע למחנה שלנו, נהיו היעד לחצייה- צעד רודף צעד, עקב של רגל כמעט נוגע באגודל, הצעדים נהיים איטיים וכבדים והנשימה קשה בעלייה תלולה שמצריכה הפסקה לצורך הסדרת נשימה כל 5 דקות.

מתחתינו העמק שהיה עמוס בערפילי בוקר מתבהר, אנחנו ממשיכים לעלות. רחשי רקע של צעדים כבדים הנגררים על חצץ וחול ונשימה כבדה... והנוף הנגלה מדהים ביופיו: עמק רחב ידיים במרכזו לגונה בכחול עמוק, את העמק עוטפים ההרים האדירים שראשיהם טבולים בשלג, ומימיננו בגובה שלנו לגונה נוספת בגוון טורקיז-ירקרק הבולט כל כך על הרקע הלבן המושלג. השמים שהתבהרו לזמן מה נותנים לנו מרווח זמן לטיפוס נוח וראות טובה.

כעבור כמה שעות הינו כבר עמוק בתוך ההרים הלבנים, וככל שהעלייה נהייתה קשה גברה הנחישות שלנו לנצח את ההר כי הבנו שאנו כבר קרובים אל הקצה.

נעצרנו להפסקת קפה במעבר הפס. השמים התקדרו והחל לרדת ברד דק- ספק שלג מלווה ברוח חזקה שהתגברה ככל שהתקרבנו למעבר הפס.

 

    

 

ואז עברנו לצידו השני ונגלה אלינו עולם אחר לחלוטין! עננות נמוכה שהתפזרה חשפה 3 לגונות קטנות, השמש יצאה וחיממה אותנו מעט, ולראשונה מזה 3 ימים – הפסקנו לטפס והתחלנו לרדת במורד ההר על מדרון טרשי עם פרחים שמצליחים לשרוד את הגובה והקור.

דילגנו, כי יותר קל לרדת בגובה, והגענו ללגונה שם חיכו לנו 3 אנשי צוות והמדריך פרדי עם "פריסה" של צהרים: לחמניות, סלט אבוקדו, סלט טונה...ויובל הכין לכולם תה חם.

חשבנו שהנה כבר צהרים, ובטח המחנה כבר קרוב...אבל נכונה לנו עוד הליכה ארוכה ארוכה...

המשכנו במדרון במהירות, ודרך מישור רחב ידיים חלפנו על פני שלט שאמר "עוד 3 ק"מ למחנה" אבל בפרו, כמו בפרו, זמנים ומרחקים הם בעיני המתבונן בלבד...כי מאותו רגע הלכנו שעתיים ביער ובמישור על שביל דרוך על-ידי בני אדם ובהמות, מה שסימל עבורנו שאנו בכל-זאת בדרך הנכונה, מה גם שלא הייתה שום דרך אחרת וגם לא אף אחד מלפנינו או מאחורינו...חצינו עוד יער, עוד גבעה, והתחלנו לחשוש שטעינו איפשהו, ופספסנו פיצול בדרך...החושך היה כבר קרוב... וכבר חשבנו איך נעביר את הלילה חשופים בעמק.

עד שהגענו למישור רחב ידיים, שבפתחו רבץ עדר של לאמות, ובסופו – המאהל שלנו!

שאר האנשים הגיעו כשכבר ירד הערב והחושך שלט במרחבים.

אל הלילה החשוך עלה ½ ירח ואיתו ענני גשם.השמים שהיו צחים ונאים במהלך היום התחלפו בגשם זלעפות שנכנס אל דפנות האוהל והרטיב את שולי שקי-השינה ואת כל מה שנגע ביריעות האוהל מבפנים כולל הבגדים והנעליים של יובלי.

בבוקר סירבנו לעזוב את האוהל החם והיחסית יבש, ובמקום ב-07:00 יצאנו ב 09:00 לדרך לחוויה אנטרופולוגית מעניינת.

 

     

 

היום הרביעי –

זהו יום חוצה כפרים.

נכנסנו אל כפר שכוח-אל שרחובותיו הם סמטה צרה וארוכה של בוץ, שצידה האחד מדרון הר שעליו בתי עץ ובוץ ועצים וצידה השני הינו מדרון תלול אל מישור רחב ידים שבו בתים כפריים ושדות גידולים בעיקר של חיטה ותירס .

לכפר קוראים Huaripampa ואני ממליצה על שם חדש " Carameloo"= סוכריה... מפני שאת פנינו קידמו עשרות ילדים בדרכם מפה לשם על השביל, עם או בלי סוס, נערות עם או בלי ילד על הגב, ילדים קטנים שראו גרינגוס (זרים) מתקרבים לכפר ורצו החוצה מהבית ומלמלו ללא הפסקה "כרמלו! כרמלו!" – כי הם פשוט רגילים שהתיירים עוברים ומחלקים להם סוכריות.

ואיך אפשר שלא – ילדים קטנים, מטונפים מבוץ, יחפים או בסנדלים-בקור ורטיבות שגרמו לנו להתעטף ב-3 שכבות...ידענו על כך מראש ושמרנו להם כל יום את הסוכריות משקית ארוחת הצהרים שקיבלנו...

המשך הדרך היה על ההר ממול לכיוון כפר A Vaqueria שם יחכה לנו האוטובוס. בניגוד לשאר ימי הטרק – לא היה כאן שביל ברור אלא מסכת פיצולי שבילים ענפה. "המשפחה" (3 חברה' שהיו בני משפחה) "שכרו" להם ילד בן 8 תמורת "תדלוק" רציף של סוכריות לאורך הדרך, ואנחנו הצטרפנו אליהם.

כך הובלנו על ידי ילד קטן קומה עם תיק גדול בסמטאות הכפר, חצינו נחל, טיפסנו הר... והגענו.

 

      

 

יום מנוחה בהוואראז – או: הכל נגד הוואי-ואש...

לנוח אחרי טרק של 4 ימים, מבחינתנו זה לפתוח את הבוקר עם לחמניות, אבוקדו, בננות, ושאריות עוגיות מהטרק – לחשוב – מה הלאה?

למעשה עשינו את טרק הסנטה-קרוז כהכנה לוואי-ואש שבעיקר בשבילו הגענו להוואראז...

אבל הכל הלך נגדנו...

חבורת הישראלים שהתגבשו לטרק לא רצו שאף אחד מחוץ לחבורה שלהם (גם לא ישראלים אחרים!) יצטרף, וכאילו כדי להכביד, מזג האוויר נהייה גרוע כמו שאף פעם לא היה ביוני – עם גשמים ותחזית לשלג בהרים...לאנדם-קינגדום נגמרו מעילי הגשם...ואפילו שכבר הסכמנו להשלים עם כל זה ולנסות להידחף לטרק בכל-זאת (כי אנחנו קצרים בזמן ואין לנו אפשרות לחכות עוד 4 ימים לטרק הבא ולהשתפרות מזג האוויר) נאמר לנו שאין מספיק סוסים... במדינה מלאה בבהמות משא זה נשמע כמו תירוץ – או כמו רמז ענק שסירבנו לקבל –

אנחנו, לצערנו הרב, לא נעשה את הוואי-ואש. אנחנו הולכים להפסיד את הטרק מספר 2 בעולם (לפי נשיונל-גאוגרפיק).

במקום זה החלטנו להירשם לאטרקציה קצרה – טיפוס על קרח הכולל סיור בשמורה עם מערת קרח ופרחים נדירים, ובערב שלאחר מכן לעזוב את הוואראז לטובת הנופים בשאר המדינה.

אני קיוויתי שאוכל בכלל לטפס. אחרי תאונת האופנוע שעברתי לפני 3 חודשים, קצת קשה לי לתפקד במאמצים שדורשים אחיזה חזקה בידיים.

 

      

 

טיפוס על קרח, מערת קרח, ופרח ענק ונדיר בגובה של בית 4 קומות

קבענו ב – 07:00 באנדם-קינגדום ומכיוון שהגענו ראשונים התאפשר לנו להתכבד (בחינם!) בארוחת בוקר של לחמניות, ריבה, חמאה ותה.

יצאנו באוטובוס מעשן דרום מזרחית להוואראז לכיוון שמורת Catac – נופים צחיחים של הרים שפסגותיהם מושלגות, צמחייה עשבונית ברובה ללא עצים כלל ואנו מטפסים אל רום 5240 מטר כדי לראות מערת קרח, אגם קפוא וקיר טיפוס קרח של 15 מטר.

הטיפוס ברובו עם האוטובוס ובסופו (כ-500 מטר גובה אחרונים) טיפוס רגלי יחסית מתון... אך בגובה 5000 מטר גם ללכת במישור זה דבר שמאמץ את הנשימה וגורם לסחרחורות...

אחרי שכמעט התעלפתי פעמיים ויובל תפס אותי והשקה אותי מים, הגענו לפיסגה. משם – כמה דקות ימינה נמצאת מערת קרח שרובה התמוטט בשנים האחרונות בגלל ההתחממות הגלובאלית ומשם – כמה דקות שמאלה נמצא קיר הטיפוס.

מהצד זה לא נראה קשה לטפס 15 מטר עם הקרפונים על הנעליים המיוחדות שקיבלנו ועם הקרדומים שקשורים אלינו לידיים בחבל, מקסימום קצת טכניקה! אבל יובלי הוציא את נשמתו, פעימות ליבו וכוחות ידיו כדי להגיע אל קצה המצוק – והוא הצליח!!!

 

         

 

בהמשך התחיל לרדת שלג דק, מה שגרם לנו להשתמש סוף סוף בשכמיות הגשם שלנו... (בכל זאת הם עלו  36 שקל במסלול, אז לפחות לא לחינם...)

חזרנו אל האוטובוס והמשכנו בשמורה לכיוון אזור עם פרחים נדירים בשם Puya Raymondi ממשפחת הברומליים שגדלים בגבהים של 3800-4200 , אנדמים לשמורה הזו בלבד, ומגיעים לגובהים של עשרות מטרים. פורחים אחת ל-50 שנה בעמוד תפרחת שמכיל 5-6 מליון פרחים.

הפרח הענק מרשים בנוכחותו! חבל ששריפה (מקרית?) כילתה בצמחים אלו את חמתה. הצטלמנו ומיהרנו חזרה להוואראז...

הלילה נוסעים לאיקה.

 

                                       





כתבות נוספות של אותו כותב:
1)ההכנות לטיול (1) - דרום אמריקה > פרו
2)לימה (2) - דרום אמריקה > פרו
3)איקה ופיסקו (4) - דרום אמריקה > פרו
4)קוסקו, פסטיבלים (5) - דרום אמריקה > פרו
5)קוסקו, אזנגטה, טיול אופניים (6) - דרום אמריקה > פרו
6)הגונגלים במאנו (7) - דרום אמריקה > פרו
7)מאצ'ו-פיצ'ו (8) - דרום אמריקה > פרו



הצטרף לחוג כתבנו
 
 



ט.ל.ח.
כל הזכויות שמורות © מסלול 1989-2010
חזרה למעלה
All rights reserved © Maslul 1989-2010
חזרה לעמוד הבית