"10:25 אין עוד לאן לעלות... 32 מעלות מתחת לאפס, רוח חלשה והעולם פרוש לרגלינו. הפסגה עצמה קטנה ביותר, כמו ספסל צר. אני יושב על הקצה, רגל בכל צד, רוכב על גג העולם." כך כותב דורון אראל בספרו "עליה לרגל" בפרק "שעה על גג העולם", והוא מוסיף: "לא די בכח רצון, מיומנות, עקשנות וסובלנות בבואך לכבוש את אותה נקודה מופלאה שבה האדמה נושקת לשמיים, הנך זקוק לציוד עליו תוכל לסמוך במאת האחוזים בכל צעד לקראת המטרה, ואכן ב"מסלול" ניתן למצוא ציוד מקצועי ביותר שעונה על דרישות אלו ויכול לשרת בנאמנות כל הרפתקן באשר הוא".

בתחילת שנות ה-90 הצליחו לסחוב אותי כמה חברים לטיול בדרום הארץ. "ארץ החיים", הם קראו לזה, "לא תתחרט", "ואיפה ישנים?", שאלתי. "בחוץ, מתחת לכיפת השמיים" אמרו לי, "תביא שק שינה ובגדים חמים", (הטיול נקבע לפברואר, לא פחות). לאוכל דאג דודי, שהתברר שהוא שף ברמה שהמדבר לא הכיר.
דודי גם לקח אותי לחבר שלו דורון מ"מסלול".
נכנסתי וכבר הרגשתי בחופש, כוס קפה, מוסיקה של מרחבים, אוירה של טיול באמצע תל-אביב, באמצע היום.
הצטיידתי יפה, ומאותו טיול הפכתי לאוהב מדבר מושבע.
ב"מסלול" יש אנשים מיומנים שיודעים להתאים לך את הציוד הדרוש. הם כולם נראים כאילו רק חזרו או שהם בדיוק בדרך לטרק אקסטרים בארץ בהודו או בדרום אמריקה.
אני למדתי גם שהביגוד הטרמי עוזר לי ביום יום. במיוחד בימים קרים כשיש לי הופעה בחוץ.

לדורון ועופר, תודה לכם על הפינה המפנקת שלכם.

להתראות במסלול